לזכר מעין קליכמן

 מעין, היית בן אדם מדהים. היית הרפתקנית ואמיצה יותר מכל בן אדם שהכרתי. היית מלאת חיים, ואור וקסם שרק לך יש. גרמת לכל מי שפגש אותך להתאהב בך. היית אמנית מכף רגל ועד ראש. היצירתיות שלך התפרצה ממך בכל מקום בחיים שלך, האור שהיה לך בעיניים כשהיית מדברת על האמנות שלך, היה ממלא לי את הלב בכל פעם מחדש. 

אופיר: חברה של מאנצ'

 הרגשתי שיש בה משהו שונה. היו לה בחירות אמנותיות שבאו לה באופן טבעי, שסקרנו אותי. חיכיתי ללמד אותה בשנה הבאה, להבין איך הראש שלה עובד. בכל נושא היא השקיעה את מלוא הרצינות, ולא התלוננה. בשיחות מסדרון כשאני פוגש תלמידים ובודק מה נשמע, הרוב מספרים על העומס, על הקושי, וממעין לא שמעתי את זה. תמיד ענתה שהכל מעולה ומדהים וגם אם הייתי מתעקש, בסדר, אבל מה עם מה שלא בסדר, ענתה ׳לא יודעת, כיף לי ללמוד׳״. 

גיא: ראש המחלקה לאנימציה במנשר

 בחודש אוגוסט האחרון שנינו הסתובבנו בתערוכת הבוגרים בבצלאל, זה היה יום ההולדת שלה. היא הסתכלה על כל העבודות ואז אמרה לי בהחלטיות – אני יודעת שמצאתי את המקום שלי, והוא באנימציה. היינו ביחד מהיום הראשון ללימודים שהתיישבנו אחד ליד השנייה. ראיתי את הבטחון שלה בדרך שלה, ובמה שהיא באה להשיג. היא ביטאה בעבודות שלה מגוון רגשי רחב, מדברים שקשורים למיניות ודברים שקשורים לזה שהיא עדין ילדה בת 22, לרגשות עמוקים כמו בפוסטר JOURNEY. בוואטסאפ האחרון היא שלחה לי תמונה מסיני ואמרנו שניפגש כשתחזור, שנמצא זמן ועכשיו זה זמן אינסופי 

יובל: חבר ללימודים של מאנצ'

 כמה אני שמחה שכך זה היה. על זה שהכל בך היה תמיד טוב. שאת כל כך טובה ואוהבת.. על זה שאני לא הייתי משנה כלום. שאני שמחה שאהבנו וכעסנו. שצחקנו ושריכלנו. כי היה רגיל לפני. כי פשוט היינו חברות. וחיינו שמחה ועצב. ואת פשוט היית חברה שלי. 

יולב: 'חברה של מאנצ

 כמה אומץ ללכת נגד הזרם ופשוט לעשות כל מה שעולה לך לראש. תמיד הערצתי את זה בך. היית כל כך אמנותית. וההחלטה האמיצה שלך ללכת וללמוד אנימציה תמיד גרמה לי לקנא. תמיד כשאני חושבת עלייך עולה לי תמונה שלך מחייכת, אבל מהלב. כשנתת חיוך אמיתי לא היה אפשר לפספס אותו. כזה מלא ומאושר. 

ניצ: 'חברה של מאנצ